במצב של "הפרעת קשב וריכוז" – מהי המערכת השולטת ?

בעולם תקין אנו מייחלים לדברים ברורים ומסודרים. כלומר, אנו יודעים איך העולם מתנהל כי יש סדר לדברים. אם נעשה א' נקבל ב'. אנו מכירים תהליכים ויודעים לאלו תוצאות הם אמורים להביא אותנו.

התרגלנו לחשוב כך מכיוון שכך לימדו אותנו. שיננו שיטות, עובדות, והפנמנו.

אולם כאשר אנו מתבוננים על התנהלויות שונות, אנו מגלים לעיתים שלא תמיד הכל עובד כפי שחשבנו. הסדר שקבענו הופר.

ה N.L.P אותו אנו לומדים ומלמדים, נותן בידינו כלים שונים המעניקים לנו יכולת להבנה ולעשיה חדשה. אחד הכלים הוא זיהוי המערכת השולטת

( הדומיננטית). כלי נפלא זה מאפשר לנו לתקשר עם העומד מולנו ביעילות גבוהה.

לעיתים, מגיע רגע, בו אנחנו עושים היטב את שלמדנו, מזהים את המערכת היצוגית של העומד מולנו, עושים בה שימוש ממש לפי מה שלמדנו ו... זה לא עובד ! מה קרה ?!

מתברר שקיימת אפשרות נוספת.

תופעה מעניינת מאד בה אנו נתקלים בעיקר אצל ילדים, הנה חוסר היכולת לריכוז ובעית קשב.

ילדים אלו מוגדרים בחלקם הגדול כהיפר-אקטיביים ומטופלים על ידי תרופות. ההנחה הרווחת היא שעם הגיל, כאשר הילד מתבגר, הוא לומד להתמודד עם התופעה והיא "נעלמת".

מבלי להיכנס לויכוח עם טענה זו, יש הסבר לתופעה וניתן להתמודד איתה בכלים של N.L.P .

בדיקות רבות בנושא הובילו למסקנה שאנשים אלה עובדים עם שתי (!) מערכות יצוגיות שולטות. משניתן ההסבר לתופעה, אפשר למצוא לה פתרון.

אדם כזה, עשוי להיראות לך חזותי אך ההתנהגות ואופן הדיבור שלו יהיו תחושתיים.

לסיכום –

יש לזכור תמיד שאין הכל מובן מאליו. חובה עלינו לעמוד על המשמר ולהיות גמישים ופתוחים לאפשרויות חדשות. אל לנו להתאים את האדם לתאוריה אלא את התאוריה לאדם.