רינה קיבלה רשיון לפני עשר שנים. באחת השיחות שלנו הופתענו לשמוע שרינה
אינה נוהגת ברכב המשפחתי. וכי למה? תמהנו לדעת.
" אני לא יודעת" השיבה
רינה "כשקיבלתי את הרשיון, לקחתי את הרכב ואת גיסתי והחלטתי שאנחנו נוסעות
יחד לבקר קרובת משפחה. באמצע הדרך, באחת השדרות, הרגשתי לחץ עצום ופשוט עצרתי את
הרכב. יצאתי מהאוטו ואמרתי, אני יותר לא נוהגת".
המשכנו לשאול: "ומאז את לא נוהגת?
"לא" השיבה רינה.
סקרנותנו גברה: "מה עוצר
אותך עכשיו מלהתיישב ליד ההגה?"
רינה ענתה: "אני לא יודעת, אני
פשוט לא מסוגלת".
"האם חשוב לך להיות מסוגלת?"
שאלנו.
"כן, בוודאי, זה יכול לעזור
לי" אמרה רינה.
"אז בואי נעשה ניסוי"
ענינו.
תסגרי את העיניים, תנשמי עמוק,
תזכרי ברגע שבו ישבת ליד ההגה. את מתניעה את הרכב ואתן מתחילות לנסוע. אתן מגיעות
לשדרה, האם מישהו אומר לך משהו?
כן, גיסתי פתאום צועקת עלי, פתאום
היא מעירה לי. אפשר לחשוב מה כבר קרה?
ומה ההרגשה שלך כרגע?
אני לא מסוגלת, אני לא מוכנה.
מה את עושה?
אני עוצרת את הרכב ויוצאת ממנו,
אני לא רוצה לנהוג יותר.
טוב רינה, תגידי מה הילדים שלך
עושים בחג?
אהה, יש להם מסיבות, יהיה להם
כיף.
יופי את יודעת מה, בואי ננסה
שנינו לנסוע באוטו את תנהגי ואני אשב לידך. את יודעת לאן אנו רוצים לנסוע? תחשבי
על מקום. חשבת?
כן, חשבתי.
בסדר, קחי את המפתחות, אנחנו
יושבים באוטו, את מאחורי ההגה. איך התחושה? המושב נוח לך? את שומעת אותי ואת כל
הרעש מסביב?
תסתכלי מסביב, את רואה את הכל?
יופי. עכשיו תתניעי את האוטו ועם תחושת הביטחון המלאה שיש לך בואי ניסע.
אנחנו עוברים דרך אותה שדרה, את
רואה מסביב את הרכבים שלפנייך, את האנשים שעל המדרכה. יופי את פשוט נוהגת נהדר,
תמשיכי כך. אנחנו מתקדמים? זה עוד רחוק לאן שאנו רוצים להגיע? יופי תמשיכי כך, אני
על ידך כל הזמן, תרגישי חופשי. שמרי על הכיוון, את נוהגת נהדר, את שומרת על הנתיב
הימני, את נותנת למי שבוער לו שיעקוף אותך, יופי. אפילו פעם אחת לא בלמת.
את יודעת מה? קשה לי לקנות את
הסיפור שלך שלא נהגת עד היום. את ממש גדולה. אנחנו מתקרבים? תגידי, איזה כיף זה
לשלוט כך בהגה. איזה תענוג זה להרגיש שאת יכולה לעשות את זה, מה את אומרת? נכון
שזה כיף? אז מה, את יכולה לעשות את זה, הא? יופי.
תגידי לי שאנחנו מגיעים, אני רוצה
לראות אותך חונה. זהו הגענו. את מתחילה לחנות, יפה יפה, זהו חנית? נו, מה תגידי לי?
את יכולה לעשות את זה או לא? איזו הרגשה נהדרת זו.
יופי, תכבי את המנוע. את יכולה
עכשיו לפתוח את העיניים.
איפה הילדים חוגגים? את חושבת
שתוכלי לאסוף את הילדים מהמסיבות?
כן, בטח, זה יהיה כיף.
אז עכשיו כשאת מגיעה הביתה, מה
הדבר הראשון שתעשי?
אני לוקחת את המפתחות ואומרת
לבעלי שאני יוצאת לנסיעה וזהו.
את בטוחה שאת יכולה לעשות את זה?
טוב, תספרי לנו איזה כיף זה.
מאז רינה נוהגת באופן כמעט קבוע
ברכב המשפחתי ואכן היא נסעה לאסוף את הילדים מהמסיבות כמו שהבטיחה לעצמה שתעשה.
כל מה שרינה הייתה צריכה, זה
משאבים חיוביים של עידוד כדי להגיע למצוינות ולמחוק את מה שאנחנו נוהגים לעשות
בדרך כלל - להעיר הערות שליליות ומגוחכות.
זוהי דרך אחת של מעגל המצוינות, במקרה
של רינה זה עזר לה לחזור ולהתיישב ליד ההגה. כל אחד מאיתנו יכול מידי פעם להשתמש
במעגל המצוינות כדי לשנות דברים שאנחנו מגלים קושי בעשייתם.
במעגל המצוינות אנו יכולים למצוא
את המשאבים הנחוצים לנו כדי לעשות את המלאכה בדרך טובה יותר.